עד תום,
הוריקה גופך הזעיר מחייך
טיפה אחר טיפה,
עד כלות.
ותפער האדמה פיה
לזעוק את כאב לכתך,
ותאמץ אותך לרגביה
כי הגיע זמן מנוחתך.
נוחי לוחמת קטנה ואמיצה,
נוחי בשלום על משכבך,
לא עוד סבל,לא עוד כאב,
חופשיה לעד תהא נשמתך.
לזכרה של סיון ינאי האהובה, שנפטרה בערב חג הסוכות, ממחלת הלוקמיה בהיותה בת שלוש שנים ושבעה חודשים. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים ומנוחתה עדן.
לחצו לקישור לבלוג של איריס בקפה דה מרקר
.